החלטה בתיק חע"מ 1053-08 - פסקדין

בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שניתן על ידי כב' השופט איתי ברסלר - גונן ביום 6.7.2011,  במסגרת גזר דין בו השית על הנאשם עונשים שכללו קנס בסך 42,000 ש"ח, איסור  על שימוש במבנים נשוא כתב האישום וצו המורה לנאשם להרוס את המבנים. בנוסף, חייב בית המשפט את הנאשם בכפל האגרה ולחתום על התחייבות בסך 90,000 ש"ח.

בגזר הדין ציין בית המשפט, בין השאר, "אני משהה את כניסתו של צו ההריסה לתוקף עד ליום 6.1.2012 בשעה 08:00, אולם זאת בהצגת אישור קונסטרוקטור בדבר יציבות המבנה...". בגזר הדין אף הבהיר בית המשפט לעניין צו הפסקת השימוש במבנים: " צו הפסקת שימוש במבנים ייכנס לתוקף בתוך 14 יום מהיום, והוא יפקע  רק כאשר יהיה היתר בנייה למבנים, ואף זאת בכפוף להיתר הבניה. אם הנאשם לא יקבל את מלוא ההיתרים עד למועד הנ"ל וזאת מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהא רשאי להגיש, במועד הקבוע בתקנות, בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצווים לתוקף, ואולם מובהר כי אין וודאות שהבקשה תתקבל, ובכל מקרה מוזהר הנאשם כי בלא ההיתר בידיו, ובלא ארכה מבית המשפט, הוא חייב למלא אחר הצווים".

ביום 9.1.2012, הוגשה על ידי המבקש בקשה שכותרתה " בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה". בבקשה זו טענה ב"כ המבקש, כי מתבקשת ארכה בת 120 יום לצורך השלמת ההליכים לקבלת ההיתר, תוך שטענה כי העיכוב במתן ההיתר, נבע בעיקר מן הטעם שהתב"ע החלה על האזור בו מצוי המבנה נשוא כתב האישום שונתה, באופן אשר פתח פתח למעשה לאישור התוכניות.

המשיבה בתגובתה מיום 18.1.2012, הודיעה כי היא מתנגדת "נחרצות"  לבקשה, תוך שהבהירה כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל העובדה שהמבקש לא עמד בתנאי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008, הן בשל העובדה שהבקשה הוגשה באיחור, הן בשל העדר הצרופות הנדרשות לתקנות, והן בשל טענת המשיבה כי המבקש הגיש בקשה זו בחוסר תום לב, כשידיו אינן נקיות. ב"כ המשיבה הבהיר כוונתו לעניין זה בכותבו " למותר לציין, כי במסגרת הבקשה אין וככל הנראה במכוון התייחסות לצו הפסקת השימוש שהוצא למבנים המסחריים ושנכנס לתוקף ביום 20.7.11, ודי לחכימא ברמיזא".  ב"כ המשיבה הפנה לאמור בסעיף 6 לתקנות שעניינו אי עמידה בתקנות, וטען כי אל לו לבית המשפט לדון בבקשה.

לגופו של עניין, טען ב"כ המשיבה, כי המדובר במבנים לא חוקיים שהוקמו על ידי המבקש בספטמבר 2007, בניגוד לחוק ובניגוד להוראות התב"ע שהיו בזמנו בתוקף, תוך העמדת המדינה ורשויות התכנון בפני עובדות מוגמרות. לטענת ב"כ המשיבה, היעתרות לבקשה, תביא לסיטואציה לפיה חוטא יצא נשכר.

ב"כ המשיבה סיים את תגובתו: " אם וככל שתאושרנה התוכניות הנזכרות של המהנדס... .... ואם וככל שיינתן  לו רישיון עסק יוכל אז לבנות מחדש את המבנים המסחריים ולפתוח את עסקיו. זוהי דרך המלך וכך מתבקש בית משפט נכבד זה להורות"

בהחלטתי מיום 22.1.2012, ביקשתי כי ב"כ המשיבה, יפרט לאור שינוי התב"ע, מה הם (אם בכלל) הסיכויים כי יינתן ההיתר והאם שינוי התב"ע לא יצר עיכוב אשר אינו תלוי במבקש. מב"כ המבקש ביקשתי באותה החלטה כי יגיב לעניין הפגמים שנפלו בבקשתו, כמפורט בתגובת המשיבה.

ביום 30.1.2012, הגישה ב"כ המבקש מסמך שכותרתו: " כתב תשובה" אך למעשה מהווה תגובה לתגובת המשיבה, תוך שצירפה את הצרופות  הנדרשות על פי התקנות, ובכללן תצהיר של איש מקצוע המפרט את המצב התכנוני וההליכים שנעשו עד כה, וההליכים שנותרו, וכן תצהיר של המבקש עצמו ומסמכים מהם עולה כי אכן שונתה התב"ע לאחרונה באזור המבוקש.

ב"כ המשיבה בתגובתו,  טען כי התב"ע עליה תולה המבקש את כל יהבו טרם אושרה, וכי הליכי קבלת ההיתר עשויים לערוך זמן רב.

דיון

סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [תיקון אחרון: 28/03/11]. קובע:

"מועד לביצוע הצו [תיקון: תשנ"ה]
בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

לעניין אופן הגשת בקשות לקבלת ארכה נקבעו תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008. סעיף 2 לתקנות קובע:

"הגשת הבקשה
(א)  בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.
(ב)   הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.
(ג)   הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין."